דיני העבודה מכירים במספר אפשרויות העסקה וביניהם עבודה במשלח יד עצמאי או כעובד שכיר של אדם אחר, כאשר זכויות הפרט משתנות בין היתר לפי מעמד זה.
התנאי הראשוני לקבלת זכויות שכירים לפי דיני העבודה וחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 הוא בחינת קיומם של יחסי עובד מעביד.
המבחנים המרכזיים לקיומם של יחסי עובד מעביד הם מבחן השליטה והפיקוח ומבחן ההשתלבות על הפן השלישי והחיובי שלו.
יחד עם זאת, גם סממנים אחרים כדוגמת הגדרת הפרט בביטוח לאומי ומס הכנסה מלמדת על מערכת היחסים בין הצדדים.
מבחן השליטה והפיקוח בוחן את מידת הפיקוח על עבודת הפרט והשליטה בו. מבחן ההשתלבות בוחן בפן השלילי האם הפרט בעל עסק המספק שירותים או בפן החיובי האם עבודתו מהווה חלק מהותי מעבודת המקום וחסרונו עלול לפגוע באופן ביצוע העבודה.
זכויות מטעם המוסד לביטוח לאומי
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 מתנה את קבלת הזכויות לשכירים בקיומם של יחסי עובד מעביד, או במידה ומדובר על עבודת קרוב משפחה נבחן האם הפסקת עבודת קרוב המשפחה מצריכה את העסקת עובד אחר או האם במקרה של היעדרות נשכרו שירותיו של אדם אחר כדי לבצע את עבודתו.
פרט אשר עונה על הגדרת עובד שכיר עשוי להיות זכאי לקבל מביטוח לאומי קצבאות הבטחת הכנסה, אבטלה, שארים, מילואים, פגיעה בעבודה או בזמן התנדבות, ניידות ועוד.
בדומה, במקרה של עובד שכיר חלה על המעסיק חובה לשלם בתחומים מסוימים דמי ביטוח עבור העובד, לצד החובה להוריד משכרו תשלום לביטוח בריאות וביטוח לאומי. כאן גם המקום לציין כי החובה לדווח למוסד על ההעסקה חלה על המעסיק ולא על העובד.
זכות נוספת המגיעה לעובדים שכירים היא קבלת דמי לידה בזמן חופשת הלידה.
זכויות מכוח דינים אחרים
דיני העבודה מסדירים פנים שונים ביחסים שבין העובד והמעסיק תוך הכרה בפערי הכוחות האינהרנטיים שבין הצדדים. כך, עובד שכיר זכאי לקבל פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 אם הושלמה תקופה של שנה רציפה אחת במקום העבודה, שגובהם יהיה לפי הקבוע בחוק או בהתאם להסכם העבודה.
מלבד זאת, החוק מונה גם מספר מקרים בהם גם התפטרות העובד תיחשב לפיטורים לצורך מימוש זכות זו. בדומה, לפי חוק דמי מחלה תשל"ו-1976 זכאי העובד לקבל תשלום עבור מכסה של 18 ימי מחלה בשנה על הימים בהם נאלץ להיעדר מעבודתו מסיבות בריאותיות. זכויות אחרות כוללות גם תשלום דמי נסיעות, חופשה ועוד.
פסיקה
ע"ב 3879/05 שאול נ' גלובוס גרופ- תביעה לתשלום דמי הבראה, נסיעות, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת שהוגשו על ידי התובעים שהועסקו כצלמים אצל הנתבעת מהשנים 1996 ו-1998 עד לחודש דצמבר 2004.
במרבית התקופה התרכזה עבודת התובעים באזור המרכז ברם בשנת 2002 הועבר רוב היקף עבודת המשיבה לאזור ירושלים והנתבעים התבקשו לחתום לקראת ההעברה על חוזה להתקשרות עם התובעים לתקופה ארוכה, אך במהלך שנת 2004 החל לרדת היקף העבודה של התובעים והם נדרשו להפחית גם בסכומים ששולמו להם. בסופו של יום שכרה הנתבעת צלמים אחרים כשכירים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בראשות כבוד השופטת נטע רות שמהראיות עולה שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד ולכן הם זכאים לקבל את הזכויות השמורות לעובדים שכירים.
בדומה למרות שחלקו של ההסכם שנחתם עם התובעים תקף, אין על התובעים לשלם לנתבעת את הסכומים שהועברו להם מעבר לשכר שכן שהוראת ההשבה שנקבעה בו הנה נוגדת את תקנת הציבור והוראות חוק קוגנטיות אחרות.
אדם שנפגע מעבודה (תאונת עבודה או מחלת מקצוע) זכאי לקבל דמי פגיעה מביטוח לאומי כפיצוי על אבדן הכנסה בעקבות המקרה.
הזכאות לכך תתאפשר בתנאי שנפגעי העבודה אינם מסוגלים עוד לעבוד במה שעבדו קודם לכן וגם לא בעבודה מתאימה אחרת (מבחינת מין, גיל, השכלה ורקע מקצועי).
מצבים בהם ניתן לקבל דמי פגיעה
אדם שנפגע בעבודה ומעוניין לקבל דמי פגיעה ימלא טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה וטופס הודעה על פגיעה בעבודה ויעביר אותם לביטוח לאומי.
אל הטפסים יש לצרף אישור רפואי אודות אי כושר לעבודה חתום על ידי רופא מטפל מקופת החולים, מבית חולים או ממרפאת תאונות עבודה. אם למעסיק ישנה הרשאה (עוד טרם הפגיעה) לשלם את דמי הפגיעה לעובדים במקום ביטוח לאומי או בשמו – הוא זה שיגיש את התביעה לפיצויים.
בטופס התביעה יש לתאר את הפגיעה עצמה ואת הנסיבות שגרמו לה, יש לציין את התאריך המדויק בו העובד חדל לעבוד בעקבות הפגיעה.
יש לחתום על טופס התביעה שכל הפרטים נכונים, ויש לחתום על טופס ויתור סודיות. במידה והאדם שב לעבודתו לאחר הפגיעה, עליו לכתוב גם את התאריך שבו חזר לעבוד ולפרט את הטיפול אותו קיבל.
הגשת התביעה
בכדי לקבל דמי פגיעה יש למסור את טופסי התביעה בתוך 12 חודשים מהיום בו חדל העובד לעבוד בעקבות הפגיעה. מי שמגיש את התביעה לאחר 12 החודשים האלו, מסתכן בפגיעה בזכותו לגמלה- בחלקה או בשלמותה. ההמלצה היא להגיש את התביעה לקבלת דמי פגיעה סמוך ליום הפגיעה.
מי זכאי לדמי פגיעה?
נפגע עבודה זכאי לדמי פגיעה בתנאי שיעמוד בשני התנאים שלהלן:
- בידי נפגע העבודה יש תעודה רפואית מהרופא האישי או ממרפאת תאונות עבודה, ובה מצוינים התאריכים בהם הוא לא היה מסוגל לעבוד בגלל הפגיעה.
- נפגע העבודה לא עבד כלל באותה התקופה שמצוינת בתעודה הרפואית.
מי לא זכאי לדמי פגיעה?
- נפגע עבודה שהמשיך לעבוד באותה תקופה שקבעה עבורו דרגת אי כושר.
- אדם אשר נפגע בתקופה בה למד במסגרת הכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, והכנסתו מעבודה לא נפגעה בגלל אותה פגיעה.
- עובד זר ללא היתר שהייה או היתר תעסוקה בישראל.
- עציר, אסיר או נער חוסה במעון לחוסים בהתאם לחוק הנוער.
תשלום דמי פגיעה
דמי פגיעה משולמים לעובד שחדל לעבוד עקב פגיעה מעבודה בעבור התקופה בה לא עבד ובה נזקק לטיפולים רפואיים.
דמי פגיעה משולמים בעבור 13 שבועות מקסימום (91 ימים) אותם סופרים מהיום הראשון לאחר יום הפגיעה. עובד שנפגע בעבודה לא יקבל דמי פגיעה בעבור אותו יום הפגיעה, ובעבור היומיים הראשונים שאחרי הפגיעה- רק עובד שלא היה מסוגל לעבוד לפחות 12 ימים רצופים חוץ מהיום בו נפגע יוכל לקבל עליהם תשלום.
גובה דמי פגיעה ליום
מבוטח שכיר ומבוטח עצמאי זכאים לדמי פגיעה בגובה 75% מההכנסות שחייבות בדמי ביטוח לאומי בשלושת החודשים שהיו לפני האחד בחודש בו חדלו לעבוד בעקבות הפגיעה מעבודה ובגללה. את הסכום שהתקבל מחלקים ב-90, והמקסימום לכל יום עומד על 1,059.38 שקלים. הסכומים הנקובים נכונים לתאריך 1 בינואר 2012. ביטוח לאומי מנכה מדמי הפגיעה את דמי ביטוח לאומי, את דמי ביטוח בריאות ואת מס הכנסה.
מבוטח שעבד כעצמאי או מבוטח שעבד כשכיר, ובעקבות הפגיעה מעבודה נגרם להם אי כושר עבודה באופן חלקי (מאושר על ידי קופת חולים) ומספר שעות עבודתם הצטמצמו, זכאים לקבל מביטוח לאומי דמי פגיעה מופחתים שלא יהיו מעבר לשמונה שעות בכל יום.
ראו גם: