ת"א 19413/00 בית הלחמי סימי נגד שמעון בן שטרית והפניקס חברה לביטוח בע"מ
התובעת, אשה כבת 60 נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.6.00 בעת שירדה מאוטובוס, כאשר דלתותיו נסגרו עליה והיא נפלה ונחבלה. כתוצאה מהתאונה נפצעה התובעת בראשה, בפניה, בגבה וברגלה הימנית.
התובעת אושפזה בבית החולים "הדסה עין כרם" למשך תקופה של חודשיים ימים ואף עברה במהלך אשפוזה שלושה ניתוחים בהרדמה כללית.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת דרכים" וקבע לתובעת 41.48% נכות צמיתה, המורכבים מנכות פלסטית ואורטופדית וכן תוספת של נכות נפשית.
התובעת העידה בבית המשפט על כאביה העזים בימים שלאחר השחרור מבית החולים וכי היא נותרה מרותקת למיטתה תקופה ארוכה, תוך שהיא מוגבלת בתפקודה ובניידותה ונזקקת לעזרה וסיעוד בביצוע פעולות היום יום.
בני משפחה הם אלו שסעדו אותה ואף קנו לה אביזרים רפואיים כגון: מיטה, הליכון, נעליים אורטופדיות וכו. היא אינה מסוגלת עוד לעמוד או ללכת זמן ממושך, וכן סובלת מסיוטי לילה ודיכאון.
עובר לתאונה עבדה התובעת כתופרת ואחראית מחסן בגדים ואביזרים ברשות השידור. היא נהגה לעבוד שעות רבות וכן שעות נוספות תוך שהיא משתכרת בממוצע 7,200 ש"ח לחודש. לטענתה, כתוצאה מהתאונה היא לא שבה לעבודתה בשל אובדן כושר עבודה. היא יצאה לגמלאות ומקבלת פנסיה חודשית מקרן מבטחים בסך 1,470 ש"ח לחודש.
ריכוז הפיצויים שנפסקו לתובעת:
- כאב וסבל – בית המשפט ערך חישוב המשקלל בין אחוזי הנכות של התובעת ומשך התקופה בה אושפזה בבית החולים. בשים לב לגילה של התובעת קובע בית המשפט סכום של 78,482 ש"ח.
- הפסדי שכר לעבר – בית המשפט לקח את שכרה של התובעת במהלך התקופה בה היא היתה באי כושר לעבוד. תחילה נקבעה לה נכות זמנית ולאחר מכן נכות צמיתה. על פי חישוב בסיס שכרה של התובעת כפי שנמסר על ידה, מכפיל ביתה משפט את התקופה בה היא היתה בנכות זמנית וקובע לה פיצוי בסך 118,233 ש"ח. בנוסך לכך מיום שבו נקבעה לה נכות צמיתה ועד יום יציאתה לפנסיה בגיל 65, כלומר, למשך 53 חודשים, פוסק לה בית המשפט פיצוי בסך 185,116 ש"ח ובסך הכל, 303,349 ש"ח.
- עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – בעקבות אופי פגיעתה של התובעת, היא נזקקה ואף תזדקק בעתיד לעזרה וסיוע מיוחדים. כמו כן, סיוע של בני המשפחה לאורך כל התקופה וכן בעתיד הינה שוות כסף ועל כן פוסק בית המשפט כי לעניין העזרה בתקופת העבר, החל מהתקופה בה אירועה התאונה עד לסיום תקופת הנכות הזמנית, וכיום עם הנכות הצמיתה, זכאית התובעת לפיצוי בסך 107,515.
- ואילו עבור עזרה בעתיד, לנוכח שיעור נכותה התפקודית של התובעת, ובשים לב לגילה המתקדם ולמגבלותיה הרפואיות, שאינן קשורות לתאונה, העריך בית המשפט את הוצאותיה של התובעת בגין עזרה בסכום ממוצע של 800 ₪ לחודש, ולמשך 17 שנה בסך של 127,719 ₪.
- הוצאות – בנוסף, נפסקו לתובעת כספים עבור הוצאות שונות שהוציאה בגין התאונה, ובהן הוצאות נסיעה, ביקורי רופאים, פיזיותרפיה וטיפולים פסיכולוגים, טיפולי פסיכותרפיה, אביזרים אורתופדיים ושכירת טלפון וטלוויזיה במהלך אישפוזה. סה"כ עבור ראש נזק זה נפסק לה סכום של 25,000 ש"ח.
- ניכויים – מסכום הכסף אשר נפסק לתובעת בתיק זה, יש לנכות את סכומי הכסף אשר קיבלה היא מהמוסד לביטוח לאומי, שכן אין תובע יכול להישפות פעמיים בגין אותה תאונה, מגורמים שונים. בית המשפט מנכה סכום של 398,954 ש"ח בצירוף תשלומים שקיבלה התובעת מקרן מבטחים בסך 117,499 ש"ח.
לאחר ניכוי הכספים שקיבלה התובעת בעבר, נותר לה פיצוי בסך 65,853 ש"ח בלבד.