הכרה בחשיפה לשמש כגורם לתאונת עבודה

תאונת עבודה יכולה להיגרם מכל מיני סיבות, רבות ומגוונות. לעיתים, העבודה שאדם נפגע במהלך עבודתו וכתוצאה ישירה ממנה היא ברורה וחד משמעית. כזה הוא המקרה כאשר מדובר למשל בעובד שנפגע בגבו בעקבות נשיאה של משא כבד או כאשר מדובר על עובד שנפל במהלך עבודתו ושבר את ידו. לעומת מקרים אלה, שהינם פשוטים וברורים, ישנם מקרים שהם הרבה פחות חד משמעיים.

מקרים כאלה יכולים להיות מיוצגים בדוגמאות רבות, כאשר חשיפה לגורמים שונים, שאינם מצויים באופן בלבדי במקום העבודה היא מקרה מרכזי.

לאחרונה נדרש בית המשפט להתמודד עם סוגיה כזאת, כאשר תובעי גמלאות ופיצויים מהביטוח הלאומי דרשו להכיר בחשיפה לשמש ובנזקים הכרוכים מחשיפה כזאת יוגדרו כתאונת עבודה.

מכיוון שבמקרים של תאונת עבודה או מחלת מקצוע נדרש המוסד לביטוח לאומי להעביר לנפגע או לבני משפחתו סכומי פיצויים משתנים ולעיתים גם גמלאות שונות, לשאלה זו יש משמעות מעשית ובהחלט לא רק תיאורטית.

נזקי החשיפה לשמש

בשני מקרים נפרדים עלתה במהלך הסוגיה המשפטית שאלה חשובה. השאלה הייתה האם ניתן לקבוע שמחלת סרטן העור, שפרצה בקרב אדם שנחשף לקרינת שמש במנות מרובות במהלך שנות עבודה רבות, היא תוצאה ישירה מתנאי העבודה.

מכיוון שקשר ישיר בין העבודה עצמה לבין התפתחות מחלה או פגיעה חייב להתקיים כדי להגדיר את הפגיעה כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע, שאלה זו חשובה ומרכזית ובית המשפט הנכבד נדרש לתת עליה את הדעת.

במהלך הדיון המשפטי התבקשו כמה מומחים להידרש לשאלת הסיבות להתפתחות מחלת סרטן העור. מדבריו של עד מומחה ניתן היה להבין שבניגוד לסוגי סרטן אחרים, שם הממד של הגנטיקה הוא רב השפעה בהתפתחות המחלה, כאשר מדובר על סרטן העור המצב שונה מעיקרו.

במקרה זה, גורמים גנטיים משפיעים הרבה פחות לעומת השפעת הסביבה. מכך ניתן להסיק שחשיפה לשמש היא היא הגורם המרכזי במרבית המקרים של פרוץ המחלה.

עניין נוסף שעלה לדיון היה, שגם אם מניחים שהחשיפה לשמש היא שהביאה למחלתו של העובד, הרי שלא ניתן ליחס את ה"אשמה" דווקא לחשיפה לשמש שהתרחשה במהלך שעות העבודה. הרי העובד נחשף לקרינה באופן טבעי, גם לאחר שעות העבודה, גם בימי חופשה, שבת וחג ואף בשנים שבהם היה צעיר לימים ולפני גיל העבודה.

פסיקה לטובת העובד

המקרים שהובאו לפתחו של בית המשפט דרשו דיון משפטי מורכב. בשני מקרים, שכללו כבאי שנחשף לשמש באופן קבוע, ללא ציוד הגנה מתאים, וכן חקלאי שעבד בשדה שנים רבות במשך יותר מעשר שעות ביממה ונפטר כתוצאה ממחלת הסרטן, נתבע הביטוח הלאומי להכיר במחלה כמחלת מקצוע (הדומה במהותה לתאונת עבודה). בית הדין לעבודה, אשר מתוקף תפקידו משמש כמוסד המתאים לערעורים בעניין הפך את ההחלטה על פיה וקבע אחרת.

מעיון בעיקרי הפסיקה ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

• ראשית, חשיפה לשמש עשויה, בתנאים מסוימים, להיות גורם ישיר להתפתחות של מחלה הקשורה בתנאי עבודתו של העובד.
• שנית, אמנם אין יכולת להוכיח שהנזק אירע אך ורק במהלך שעות העבודה, אך לא תמיד יש בכך צורך. די אם יסתבר שהקשר בין תנאי העבודה והחשיפה לשמש תרבו במידה רבה למחלה – הרי שניתן יהיה לקבוע שמדובר במחלת מקצוע.

בעקבות הפסיקה נדרש המוסד לביטוח לאומי לפצות את הנפגעים. את הכבאי שחלה נדרש הביטוח הלאומי לפצות בפיצויים בסכום בלתי מבוטל.

במקרה השני, של החקלאי שלמרבה הצער נפטר עקב מחלתו, נדרש הביטוח הלאומי לשלם לאלמנתו קצבה מתאימה, על פי המקובל.

ראו גם באותו הנושא:

קביעת אחוזי נכות לנפגע תאונת עבודה