ב"ל 6024/09 מיכל בן ישראל נגד המוסד לביטוח לאומי
התובעת הינה תושבת כפר יונה, ומקום עבודתה הוא בגבעתיים. כל בוקר, נוסעת התובעת עם ביתה הקטנה לגן הילדים ולאחר מכן היא ממשיכה בנסיעה לעבודה.
ביום 24.3.09 יצאה התובעת מביתה, ובדרך לגן הילדים עצרה התובעת לביקורת עם ביתה בטיפת חלב שתוכננה מראש. מעסיקה ידע על הבדיקה ואישר לתובעת להגיע באיחור לעבודה. לאחר שסיימה התובעת את הביקור בטיפת חלב, היא הסיעה את ביתה לגן הילדים ומשם החלה בנסיעה לכיוון גבעתיים לעבודה. בדרך לגבעתיים נפגעה התובעת בתאונת דרכים סמוך למחלף פולג.
התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בתאונה שעברה כ"תאונת עבודה" ואולם המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה שטענה כי התובעת יצאה מביתה ביום התאונה לטיפת חלב, לצורך מטרה אישית שאינה קשורה במילוי חובותיה למעביד ונפגעה בדרכה לאחר הפסקה של ממש בטיפת חלב.
הפסקה זו לדעת הביטוח הלאומי מנתקת את הקשר להיות התאונה תאונת עבודה. לטענת הביטוח הלאומי הפסקה של שעה בטיפת חלב הינה סטייה של ממש מהדרך לעבודה. התובעת מצידה טוענת כי יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה שכן היא קיבלה אישור ממעסיקה לעבור בטיפת חלב בדרך לעבודה וכי מעבר לעצירה מאושרת זו, מדובר במסלול הנסיעה הרגיל של התובעת לעבודתה.
סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "רואים תאונת עבודה אף אם היא אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"
סעיף 81(ב) מגדיר את סוגי הסטיות מהמסלול אשר הינן בגדר החוק ולא ינתקו את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין העבודה:
(1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע במקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;
(2) כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.
על פי החוק נראה כי המחוקק המחוקק מצא לנכון לקבוע במפורש בחוק הביטוח הלאומי מקרים שלא ייחשבו כ"הפסקה" וכ"סטיה" חרף זאת שלא היה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו. אלה מנויים בסעיף קטן (ב) לסעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי", היינו, לווי ילד לגן ילדים או למעון, וקיום מצוות תפילת בוקר (מפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ, בעניין ארמי, דב"ע נ"ז/148-0 המוסד לביטוח לאומי – שולמית ארמי, פסק הדין מיום 3.6.98, להלן: "ענין ארמי").
בתיק זה, התובעת נסעה לעבודתה מייד בסיום הביקור בטיפת חלב, מרחק הליכה קצר מגן הילדים של ביתה. לאחר מכן היא המשיכה בנסיעה רגילה לכיוון העבודה.
על פי החוק, הבאת ילד לגן אינה נחשבת להפסקה או סטייה מהדרך המקובלת. ואולם, ברור כי אם התובעת היתה חוזרת מטיפת חלב לביתה, ומשם מסיעה את ביתה לגן, היתה התאונה נחשבת לתאונת עבודה. במקרה זה התובעת נפגעה בתאונת דרכים לאחר שהביאה את ילדתה לגן והיתה בדרכה הרגילה מהבית לעבודה עם הפסקה מותרת של הבאת הילדה לגן.
בתיק זה בוחר בית המשפט להסתכל על הפרשנות המורחבת של החוק וקובע כי ניתן לומר שהביקור בטיפת חלב הינו טפל לתכלית העיקרית שהיתה להגיע למקום העבודה ועל כן די בכך שהתאונה אירעה לאחר שהתובעת חזרה לדרכה הרגילה בין הגן למקום העבודה כדי שהמקרה יוכר כתאונת עבודה. אשר על כן, קובע בית הדין כי יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה ואף קובע לתובעת הוצאות בסך 3,000 ש"ח.
ראו גם: